יום שבת, 15 בנובמבר 2014

ד - כישור מוצפן


סממן ראשוני שאני חולה וגופי במאבק, מורגש בחניכיים. אחר כך תגיע התשישות שבגללה יטריד אותי עוד איבר. הפעם היו אלה קרסוליי. מאחר שיש להן סיבות לשדר “הצילו” הענקתי להם פטור ולא יצאתי לרוץ. בתוכנית האימונים הקפדנית-לייט שבניתי לעצמי, כבעלים, מנכ”ל ופועל של מותג הבריאות המשגשג שלי, מכומת המידע בערכים קבועים ומשתנים. הפטור של הבוקר הוא בזכות טיעון “מניעה” (מניעת התדרדרות לגרון-ריאות למשל) ועל פי חוק ההסדרים הפרטי שלי הוא מחולק  בשוויוניות בין סעיף “טיפולי”, הקשוח באופיו, וסעיף “מקשיב לגוף” הרחום. זוהי הפעם הראשונה שניצלתי את האשראי של שני הסעיפים, מתוך אחד עשר סך הכול, שנועדו להבטיח שאכן אצא לרוץ לפחות 40 פעם לפני התחרות עוד 43 ימים 15 שעות 26 דקות ו-45 שניות

ניצלתי את הבוקר הפנוי לבדוק  בעזרת ספרות מקצועית מדוע  שמחתי כילד היוצא לחופש גדול ואיך הופכים רגשות האשם לדלק בעירה. הספר שמופיע בראש מרבית רשימות הרשת “הספרים הטובים ביותר על ריצה” הוא “נולדנו לרוץ” (שבט מסתורי, ספורטאי על והמרוץ הגדול ביותר שאיש לא ראה מאת כריסטופר מקדוגל). כיוון שהידע התיאורטי שלי על ריצה מועט, מצליח כל פרק לספק נקודות מחשבה שאותם אני רושם כדי להיזכר בהן במהלך הריצה. לפי הספר, כישור הריצה מוצפן בגופי ועלי לאפשר לו לפרוץ החוצה, רצוי בעזרת האהבה/חמלה. אם לא, אפשר להשתמש בתירוצים כמו מרוץ התחתונים, אך הדחף לא יחזיק יותר מכמה קילומטרים ספורים.  באופן מעשי, פתרתי את את השאלות שהטרידו אותי “האם נכון לקפוץ מהצוק לחוף כמו רובין או שעלי לרדת במתינות? מסתבר שהאצנים הרוסים נהגו להתחיל את ריצתם בקפיצה של ששה מטרים ככדי לעורר את גופם ולחזק את שרירי השוק. “נולדנו לרוץ” כה מלא טסטוסטרון שהקריאה במקביל של “כמה טוב לחיותן הפכה להיות כאמבט קצף חם, רירית רחם עם זמן לחשוב . היומנאית, “חנונית” ואמיצה כאחד, שיוצאת בגיל מוקדם ללימודים ב”עיר הגדולה” ניו-יורק היא מראה ל”חנון האמיץ” שהייתי אני, קשיי הגירה שחוויתי והעדפתי להדחיק או לתעל לקריירה במיומנות מתוחכמת. התעסקותה בבעיית ההשמנה קשה לי. בגילה שנאתי את גופי בגלל רזונו.

באחרית דבר לספר “נולדנו לרוץ”, מפאר עופר שלח מפאר רגעי אי-מחשבה בריצה. בפועל, אילו לא קורים הרבה. תוכן המחשבות, איכותן, קצבן ושאריתן  שנאספות לזיכרון שונות מחשיבה שלא בתנאי מאמץ, מאופיינות במהות מבשרת טוב וקלות תמידית. אני ממשיך לחפור בחית. נגמרו לי הארצות. סיווג הערים בישראל הורחב לישובים. החשיבה החיובית הביאה אותי להחשיב התפלפלויות והתחכמויות באות ח’ כשיקוי פוריות מעורר מרץ;  חורשים (קיבוץ, בית קברות- חברה קדישא), ערים חצויות (חברון), חבלי ארץ במחלוקת (חרמון, חוות שבעא וחצי האי קרים) חייט (פלינדרום של טייח) צבע: חרדל, חאקי, חום, רגשות: חוסר אונים, חיבה, חמדנות, חמלה, חרדה, חרטה, חשש. צמח : חנק מחודד ,חמשן נדיר, וחמציץ. סלנג: חרטאבונה











קישור למוסיקה 4  # I'm a Cliche Edit Service

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה