מקרררץ: י"ב 20-80% יכולת

הבנתי שמה שעצר אותי בלהמשיך לקרוא את מורקמי היתה דרמה מיותרת שהמחזתי בראשי לאחר שהפחתתי אימון וירדתי ל- 4 פעמים בשבוע. הפחד שהפחתת 20% תגרור הפחתה נוספת, 25% והנה אמצא עצמי ב- 50% מתוכנית אימונים שעוד לא הספקתי לגבשה. התנגשות בין רצונות, מיותרת אך מציאותית, פתחה תיבת פנדורה של סכסוכים עצמיים; שהרי, אין לי בעיה להתחיל דברים, לקבוע תוכניות, להתלהב עד השמיים אבל מייד ששעמום/שגרה מתווסף לאי-רצון-לזוז, צפה תבנית הנרפות. מתוך היפוך כוונות אחזתי באפשרות שאולי אני לא אצן אבל יש לי בלוז. העדפתי להשליך יומרתי על מורקמי ותוגת הרץ (רנר'ס בלו) שאחזה בו לאחר מרוץ מוצלח במיוחד. לאחר כחודש מוצלח במיוחד מבחינתי גם לי יש תוגה משלי והראיה - הפסקת הקריאה. הבלי טירון ריצה שמנסה לתרץ חוסר רצון לדבוק בפעולה סדורה ו/או רגשי אשם לגבי אי היכולת לדבוק בפעולה סדורה. בראייה יותר עמוקה, מה ששבר אותי במורקמי לא היתה הבטחת התוגה אלא חוסר היכולת להתמודד עם ביטויים כמו "80% מהיכולת שלי". נדרש לשם כך סגנון אימונים שנפשית אני לא ערוך אליו. בצורת ריצה מכומתת כשלו יש תוכן למשפט שכזה. עד כה, אין לי מושג מהי יכולתי או אף רצוני מהריצה.

בנוסף, הפסקתי את הצפייה ב"יסמין הכחולה"/וודי אלן לאחר שליש הסרט. לא יכולתי להכיל את איבוד שפיותה של יסמין. מספר עמודים בד.פ. וואלאס "מחווה נצחית" שבו הוא מנתח את ההבדלים בין מלנכוליה ודפרסיה, לא חילצו אותי מהשהיית סיפור האישה שאיבדה שפיותה כשחרב עולמה, אבל הוציאו את עגלת קריאת "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" מהבוץ. לשמחתי. כל צורת ההתייחסות של מורקמי לחיים ולכתיבה היא יותר בריאה למותג הבריאות. התייחסות זנית לריצה ולחיים, משיכת מכחול מהירה, רזה בפרטים רגשיים היא מרשם ראוי להארכת והשבחת חיי המדף של מותגי המשגשג. היה נחמד להיווכח בטעותי שחשבתי שאת קיבעוני לקריאת וואלאס עלי לתחזק בהשראה מורקמית. מתברר שהפוך: נפש מותג הבריאות, מקור הכוח לגוף זקוקה למקור זרם רחב וסואן שיצטמצם להבעת פני אצן זני מחייכת, אחד שהפנים לתנועת גופו את החיים כבעיה שלא קשורה לשכלו.

שישי בצהריים. המתנתי מאחת וחצי להופעה של אליל המוסיקה שלי רייסקינדר. הכי קרוב לחווית גרופי שמערכת השהיית חוסר התמימות שלי מסוגלת. היה מצוין. ההמתנה לכוכב במובן של "למה ברוק'נרול תמיד מחכים", הרבה יותר כייפית מאשר לחכות לגורו או לרס"ר שלך. יש בירות, נשברים בקבוקים. בסופו של דבר בין 50 ל-100 איש, בגילאי 15-60 שרדו את הגיבוש וזכינו להופעת קוץ בתחת בשפת תכנות מוסיקה. הכנה למחר. כל הזמן זרקו שם פצצים קטנים, שזה התגובה הזכרית להדלקת נרות, כולנו יחד סטייל.

שבת. רצתי והתחלתי לעשות את החוקן לפני כריתת הפוליפ שצפויה לי מחר. כיוון שלא נשמעתי לעצמי ולא התחלתי את ההכנות בתחילת השבוע (ברמה של דיאטת מיצים) נגזר עלי לשתות את החומר המשלשל האיום בטעם לימון איזה זיפ שותים היום. האלטרנטיבה השלישית, כדור, מעבירה את זירת הכובד מהטעם לכיווצים. היתרון בזיפ שהוא גומר את החשק לאכול. אין בעיה לצום.