מקרררץ: פרק י"ז- צמא ריצה

פיני, שכני המפא"יניק, שראה אותי היום יוצא לריצה הזהיר אותי מהתמכרות לריצה. פחחח...לא מאיימים על זונה בזין רציתי להגיד לו רק שבדיוק נפתח השער והשכנה הבלונדית, שהשמועה [שמתבססת על תחלופת הגברים בימי שישי, נכנסים ויוצאים במרווחים קבועים] טוענת שהיא זונה עברה עם הונדה חדשה בצבע האהוב עליה-צהוב זהב. מרשימה כהרגלה, תמיד מטופחת, ניחוח בושם קליל משתרך אחריה, לא משהו כבד ומעיק. שנינו כמובן הזדקפנו וניסינו להיראות הרבה יותר מכובדים. זכינו לחיוך עדין. ניצלתי את הסטייה מקו המחשבה לתשובה הולמת לשנינו – לא מאיימים על קשיש בחשיש. ובטח לא אחרי שאתמול סיפרו בחדשות ששבו לפרוח השדות בלבנון. היה בוקר שמשי יפה ויצאתי לרוץ מהר וקצר בחורשות קריית שלום. התחלתי את המסלול הסיבובי בהרצל פינת קיבוץ גלויות לב תל כביר כיאות לסמולן מצוי. ניסיתי לרוץ הכי מהר שאני יכול לעשר דקות, לנוח בריצה קלילה ושוב לרוץ מהר. יצא לי ריצה מהירה במשך שבע עשרה דקות כי לא הבחנתי ששעון העצר עצר. לא הצלחתי לרוץ הכי מהר שאני יכול או שאולי זה הכי מהר ומשום מה אני חושב שאפשרי לי יותר. אחר כך רצתי בקלילות עוד עשרים דקות, התחזיתי לאצן כזה שרץ בצהרים בין עצי בוסתן, נשים במתקני כושר ציבורי ופנסיונרים שמוציאים את הכלב שלהם לסיבוב. הכי הרגשתי אצן כשעברתי דרך מקום של סופגניות והבטן התכווצה מהמראה שלהן. ואני אוהב סופגניות. רק שקודם רציתי לשתות. החיבור בין צמא לריצה, לעונג שבא אחר רוויה נוזלית יש חלק מההתמכרות לריצה.

אם אהיה צריך לסכם את מה שלמדתי בשלושה חדשים על ריצה מה אכתוב? זה אמור להיות יותר קל מאשר לבחור את אלבומי ושירי השנה. זה די כך: 1- ריצה על קדמת כף רגל, יחף או בנעל בעלת סוליה קשה. 2- נשימה רק עם האף. 3 – אימונים רציפים ומשתנים 4- הגיע הזמן להתבגר ולקנות שעון.

עוד 2 ימים 7 שעות 3 דקות ו-7 שניות.