מקרררץ

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/ הרוקי מורקמי http://www.text.org.il/index.php?book=10020812

טורים אישיים – שוונג [א. בורג, ד. קרן, א. בנימין, ח. אשלגי, ג' קפלן, מ' רמז, נ. ליבנר, א. עזרתי, ר. שילון, י. קרני, י. בן-עמי]

קישור לספרי הסדרה:

מוסיקה: אני קלישאה imacliche

ספרי בלש : פרנויה / ג'וזף פיינדר, מרוסיה באהבה/איאן פלמינג

הסדרה אסופות בממשקים:

בלוגר:

טמבלר:

פינטראסט:

יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

פרק י"ז- צמא ריצה

פיני, שכני המפא"יניק, שראה אותי היום יוצא לריצה הזהיר אותי מהתמכרות לריצה. פחחח...לא מאיימים על זונה בזין רציתי להגיד לו רק שבדיוק נפתח השער והשכנה הבלונדית, שהשמועה [שמתבססת על תחלופת הגברים בימי שישי, נכנסים ויוצאים במרווחים קבועים] טוענת שהיא זונה עברה עם הונדה חדשה בצבע האהוב עליה-צהוב זהב. מרשימה כהרגלה, תמיד מטופחת, ניחוח בושם קליל משתרך אחריה, לא משהו כבד ומעיק. שנינו כמובן הזדקפנו וניסינו להיראות הרבה יותר מכובדים. זכינו לחיוך עדין. ניצלתי את הסטייה מקו המחשבה לתשובה הולמת לשנינו – לא מאיימים על קשיש בחשיש. ובטח לא אחרי שאתמול סיפרו בחדשות ששבו לפרוח השדות בלבנון. היה בוקר שמשי יפה ויצאתי לרוץ מהר וקצר בחורשות קריית שלום. התחלתי את המסלול הסיבובי בהרצל פינת קיבוץ גלויות לב תל כביר כיאות לסמולן מצוי. ניסיתי לרוץ הכי מהר שאני יכול לעשר דקות, לנוח בריצה קלילה ושוב לרוץ מהר. יצא לי ריצה מהירה במשך שבע עשרה דקות כי לא הבחנתי ששעון העצר עצר. לא הצלחתי לרוץ הכי מהר שאני יכול או שאולי זה הכי מהר ומשום מה אני חושב שאפשרי לי יותר. אחר כך רצתי בקלילות עוד עשרים דקות, התחזיתי לאצן כזה שרץ בצהרים בין עצי בוסתן, נשים במתקני כושר ציבורי ופנסיונרים שמוציאים את הכלב שלהם לסיבוב. הכי הרגשתי אצן כשעברתי דרך מקום של סופגניות והבטן התכווצה מהמראה שלהן. ואני אוהב סופגניות. רק שקודם רציתי לשתות. החיבור בין צמא לריצה, לעונג שבא אחר רוויה נוזלית יש חלק מההתמכרות לריצה.

אם אהיה צריך לסכם את מה שלמדתי בשלושה חדשים על ריצה מה אכתוב? זה אמור להיות יותר קל מאשר לבחור את אלבומי ושירי השנה. זה די כך: 1- ריצה על קדמת כף רגל, יחף או בנעל בעלת סוליה קשה. 2- נשימה רק עם האף. 3 – אימונים רציפים ומשתנים 4- הגיע הזמן להתבגר ולקנות שעון.

עוד 2 ימים 7 שעות 3 דקות ו-7 שניות.

כרזה: ערן רובינפלד

תזיזו ת'תחת-רוצו להיבדק, מרוץ התחתונים ה-4 26 לדצמבר

עמותת "צו מניעה": אפשר למנוע סרטן המעי הגס! http://www.zav-menia.org/

http://www.imacliche.com/

edit-service-17-by-hugo-capablanca

קישורים לספרי הריצה:

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/ הרוקי מורקמי http://www.text.org.il/index.php?book=10020812

קישור לספרי הסדרה:

מוסיקה: אני קלישאה I M A CLICHE

ספרי בלש : פרנויה / ג'וזף פיינדר, מרוסיה באהבה/איאן פלמינג

הסדרה אסופות בממשקים:

בלוגר:

טמבלר:

פינטראסט:

יום ראשון, 21 בדצמבר 2014

פרק ט"ז - אחוות אתגריים

באמבטיה החמה- לאחר השכמה מוקדמת לחוג כלבי גישוש משמעת ותקיפה (סופסוף הגעתי בזמן) ולאחריו, ריצה מהירה של 29 דקות, 6 וחצי ק"מ על שביל הירקון מגשר המכבייה ה-15 עד גשר איילון וחזרה - הסתדרו לי התוכניות לעתיד. בראש מתבשל מחוץ למים מעלי אדים, מנקז אליו את האימה והעונג של כלי דם מתרחבים, לחץ הדם יורד ודופק עולה הזיתי את מסלול המכשולים הנדרש לניצחון הלא-ביבניקים בבחירות 2015 ואת הפרטים הקטנים שנחוצים לאירוע להפקת המסיבה שאחרי. המידע הסתדר בתבניות מוסיקאליות בעזרת מרתון שירי האור לחנוכה, בלאגנג'ה וסיכומי ראש השנה בכל מקום על הסקאלה. השהות הארוכה בחדר האמבטיה חשפה אותי לדו-שיח של זוג השכנים החדש מאחורי הקיר. זמן ארוך עבר בטרם קלטתי שמה שאני מפרש כמריבה הוא דיאלוג בקול רם שבו לא בוחלים בהגדרות נוקבות ומעדכנים באופן רציף את סטאטוס מה איתי לא מסתדר עם עצמי, השלכה לא פוסקת על האחר שמתרחשת, כך מסתבר רק בשבתות.

קריאת הספר "אוטוביוגרפיה של ריצה"/יוסי מלמן לא צולחת. לא הספר הוא הבעיה אלא מצבי הנפשי והגופני שלא פנוי לישראלים ביטחוניסטים חובבי ספורט אתגרי. הריצה נגד השעון פעמיים, יום אחר יום, התישה אותי יותר מששערתי. המושג "התאוששות" חמקמק. יש התאוששות ממאמץ ויש התאוששות לאחר קריאת עם "ילדה עם שיער מוזר". קשה להרים את הרגליים אחרי שקוראים על אב שילדו נכווה למוות או תוך כדי הרהור על פתרון חידת הנרקומן שישרוד את לילה קפוא בבוסטון. את הידע התיאורטי על הריצה צברתי השבוע מזפזופ בבלוגי שוונג, נסחף בהינד עפעף אחרי גלי פרגון הדדיים. אחוות הבלוגרים האתגריים היא רעות לוחמים מעוררת מחשבה. להבדיל מבלוגרים של טכניקות מכווני הרגעה, שרובם רציניים וחינוכיים, מצאתי יותר הומור עצמי אצל האתגריים. גרסתו העברית של "ילדה עם שיער מוזר" מסתיים בנאום שנתן וואלאס לבוגרי "יוניון" קולג'. תמליל האירוע החד-פעמי, שלוש שנים לפני מותו יכול וראוי להיקרא כדרשה, פרשנות מרחיבה לשאלה מי הוא החושב? לבחירה לסיים את הספר בנאום נדיר ממנו יש משמעות פוליטית אנושית עבורי. ברמה מעשית, בסיום הספר רציתי לצאת לעולם, חשתי רעב לסיבוב שישי בצהריים בקולקטיב התל-אביבי. הגעתי לאירוע מכירה/החלפת ספרים משומשים של קוראים כפייתיים בקורד'רוי. כופפתי ידיים לכפייתי צעיר ורכשתי בעשרים שקל שני ספרים לסדרות הבאות-באות שלי. מחובב ספרי פוליטיקה רכשתי את "הבור" של דן מרגלית ורונן ברגמן לסדרה הבאה. חשתי שמדובר בתועבה מופלאה שאהיה חייב לקרוא לקראת הבחירות. רשת תככי הגולנצ'יקים דרבנה אותי להצטרף לר' ולעודד קורא צעיר בעמידתו הנחרצת על המקח עבור "יוליסס" ב-15 ש"ח. לבוגדים שמוציאים את יוליסס מהמדף ונהנים לנעוץ סכין בג'ויס, לא מגיע שקל. הם עוד לא מבינים עם מי הם מתעסקים... זוג מוסיקאים בבנג'ו וגיטרה שליווה את מכירת/החלפת ספרים נתן לי השראה לנסות להרים אירוע ב-16 ביוני, כזה שיקציף את המוליבלום של הלא מעודכנים שג'ויס אאוט. נשיר KOLOD BALEJWAW PNIMAH NEFESCH, JEHUDI, HOMIJAH ונדון בכובד ראש איזו מהבירות ג'ויס היה בוחר (באדוויזר פחית 1/2 תוצרת צ'כיה, גולדסטאר שליש בקבוק בק'ס ועוד משהו מזרח אירופאי בפחית)

לאחר מכן נפגשתי עם תמתמ ואכלנו פיצה טבעונית עם גבינה מקשיו וסויה וואז נסעתי להורים לארוחת שישי ולימונצ'לו תוצרת בית. כמעט שהלכתי לאירוע הדלקת נרות ולמזלי האינטואיציה שמרה אותי מכאב הלב. במקום זאת צפינו תמתמ ואני את ב"נעלמת" של דיויד פינצ'ר ושני פרקים מ"בית הקלפים". שתי זוויות התבוננות בזוגות, טכניקות שיתופי פעולה של "מושלי ממלכות בגודל גולגולת" (וואלס, עמ' 185) במשחקי חיים של בודדים

כרזה: ערן רובינפלד

http://www.imacliche.com/

קישורים לספרי הריצה:

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/ הרוקי מורקמי http://www.text.org.il/index.php?book=10020812

קישור לספרי הסדרה:

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/ הרוקי מורקמי

הסדרה אסופות בממשקים:

בלוגר:

טמבלר:

פינטראסט:

יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

פרק ט"ו כנפוני טיטאן

עוגני הכתיבה שיצרתי מעניקים צורה למצבי הרוח. שתי פעימות הסדרה היומנאית שמתכנסות שבוע, רבעוני שנתי מאפשרות לי לשרוד שוב ושוב את ההתקפלות לחוסר אונים חרדתי מחפיר. אירועים שמדברים בעד עצמם תופסים נפח, קצבים ועוצמה. לפעמים הרשומה אג'נדה, לפעמים רק "אמא! תראי...". נרשמתי ל"מרוץ התחתונים". מספר הזמנה 441452 יעמוד על קו הזינוק עוד 9 ימים 10 שעות 4 דקות ו- 22 שניות בתחתוני סופרדן וייתן שוונג. עם או בלי רובין, עוד לא החלטתי. שיווקית רובין נחוצה למותג שלי. היא הרבה יותר טובה בפרצי אינטרוואלים אחרי חתולים מאשר שמירה על קצב, זה בטוח. השינוי בחוק תאוצתי, שמתיר לי פער של עד 60 שעות בין אימון לאימון, עושה נפלאות. אני רץ בימים ושעות שונים. בארבעת הימים האחרונים רצתי שלוש פעמים. הפעמים האחרונות היו בפארק הירקון במסלול המרוץ. בפעם הראשונה, יצאתי לרוץ שעה וחצי אחרי "קו המשווה" , מקרונים ותפוז מכשף, הקינוחים בארוחת טרום יום הולדת של תמתמ ב"מול ים", קבעתי תוצאה של 20:02:54 דק'. הרגשתי מצוין וקל, מסוגל להמשיך ללא מאמץ. למחרת, ניצלתי שוב את יציאתי לצפון העיר, ואחרי עבודת תחזוקה על האוזניים אצל ד"ר נועם, רוכב אופניי השטח האגדי, יצאתי שוב להתחרות בשעון. התוצאה הפעם היתה 18:39:27, אך התנשפתי קשות והיה לי לא נעים. אולי בגלל שרצתי מהר יותר התאמצתי כדי כך שחשקתי שיניים במקטעים מסוימים. ואולי, כי ריצת בוקר קשה מריצת ערב. ישנה אפשרות שמדובר בתגובה רגילה של הגוף למאמץ ריצה תחרותית ברציפות. אם כן, זה לא צריך להיות כך. חמישה ק"מ כבר לא צריכים להוות בעיה. כיוון שהנשימה היא דרך האף מווסתת את מקצב הריצה, אין סיבה שאגיע כל כך מהר לתחושת "לא יכול יותר" במעבר מארבע לשש מטר בשניה. או שכן?

האתגריות על גבול התוקפנות בעברית נחושה של יוסי מלמן זורקת אותי לרשומות של רצים אחרים מישראל רק כדי להירגע. מלמן רץ כדי לסמן מגבולותיו, מהגזרה שסימן כאפשרית לו הוא מרשה לעצמו להילחם. מעניין (ומפתיע אפילו ליומנית יקרה, מופתעת מקצועית שכמותך) לקרוא את יאיר קרני מספר על קשייו לרוץ לאט כשהוא ליווה אחד מחניכיו בן ה-70 לקראת מרתון כנרת. התברר לי שהמסלול שרצתי הוא לא חמישה ק"מ, קיצרתי בגשר אחד. אין גבול לרישול

טתא הילינג [בריאותי 1] , ים טתיס [למה חשבתי עד היום שמדובר בימה מסוג נקבה ולא בים גדול וזכרי? האם הכלאתי זוג כנפונים מרקותיה של הטיטאנית לאגן הים התיכון] טשרניחובסקי [אישים 1], טשרניאק דויד [אישי], טרשת [בריאותי 2] טרפז (צורה) טקסונומיה [בהיררכיה הטקסונומית קטגוריה גבוהה מן הממלכה- התחום] טעמי המקרא [טרחא/טִפחא ממשפחת טעמי מקרא ממלכתיים] טסית [בריאותי 3] טנסי וויליאמס [אישים 3], טמטם, טלולה בנקהד [אישים 4, איזה שם נהדר] טכניקה [שיטה, יכולת/אופן/תהליך ביצוע] טיל אולשפינגל [בדיון] טטריס [משחק] טחול [בריאותי 5, אישי] טז'ו [פסואה] טובה [מוסיקה] ט"ו באב [אישי] טה ואהיפוונמו [BUCKET LIST] טדי [קנדי, קולק, אישים 5-6, הפקות] טגור רבינדראת [אישים 7] טביב מרדכי [אישי, אישים 8] טאוטולוגיה [תוקפנות, אישי]

כרזות: ערן רובינפלד

מוסיקה: אני קלישאה MUSIC

http://www.imacliche.com/

תזיזו ת'תחת-רוצו להיבדק, מרוץ התחתונים ה-4 26 לדצמבר

עמותת "צו מניעה": אפשר למנוע סרטן המעי הגס! http://www.zav-menia.org/

קישורים לספרי הריצה:

קישור לספרי הסדרה:

הסדרות אסופות בממשקים:

בלוגר: http://fridgerunner.blogspot.co.il/

טמבלר: https://www.tumblr.com/blog/fridgerunner

פינטראסט: http://www.pinterest.com/bvardhan/fridge-run-posters-by-eran-rubinfeld/

יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

פרק י"ד כרוכית התירס

שמחתי לחזור לרוץ ואני שמח לכתוב את זה לפחות עד שאאלץ לפסק ואשאל מה זה שמח. אדם שמרבה בתנועה מכוונת מטרה ייפול ויעלה מדכדוך מלנכולי במיומנות נרכשת של כלב בתחרות מכשולים. עומק ואורך השקיעה המסתגרת ומצמצמת לתוך אני חסר עניין ועונג תלוי בפערי הזמן בין התנועה מכוונת המטרה מינוס הזמן שלוקח לגוף להתייצב מהמאמץ. למשוואה אפשר להוסיף משתנים כגון משפרי מצב רוח, אירועים שבטיים וכו'. יצאתי לסיבוב גלריות של חמישי והמשכתי לשפר את מצבי. הריצה עזרה לי להסתפק בתפקיד מחזיק הכלבים של אמנית צעירה. עמדתי בצד וצללתי לשרירים בעודה מפלסת דרכה ב"קונטמפוררי" זעיר אנפין של עולם האומנות הישראלי. היא כמובן לא הביעה טיפת חרטה על הסיכול הממוקד לרעיון המצוין שהיה לשיתוף פעולה עם ש' לסדרה הבאה: מקרר בחירות 2015. הבלגתי, לא הטפתי לה מוסר ופתחתי עוד פחית של באדוויזר כאדום צוואר מתחזה להיפסטר מצוי. בהמשך הסיבוב פגשתי את א', מגדלת כרוכיות תירס ותיקה, שהציגה בארטספייס. כרוכית תירס. איזה שם יפה. ויש אותן, מסתבר בכמה צבעים. בעודה מחזיקה את רובין היא פתחה בפני את עולם הנחשים ומגדליהם. לפני חודשיים מצאתי ברחוב מיכל מתאים לזוחלים וחלום ד"ר דוליטל התעורר. עד פגישתי איתה, התלבטתי אם להתחיל בשממית, נחש, עקרב או טרנטולה, בלי להבין מה זה אומר (למשל –להאכיל אותם בולדות עכברים). בחודשיים האחרונים נאלצתי להתמודד רגשית עם המוות של ציפורת פינקי ושני בעליה.

בשישי קמתי עם כאב ראש קל. לא צפוי בהתחשב שלא ערבבתי סוגי אלכוהול אתמול והקפדתי על טוהר הבירה. בגלל שמרנותי בסמים ניסיתי להימנע מאיבופרופן (אדוויל וכו) ממשפחת מדכאי דלקות לא-סטרואידים שגורמים לדימום בדרכי עיכול והתעקשתי לטפל בלחיצות. הלכתי לחצתי 60 פעמים על השריר בכף היד בנקודה שנמצאת בין האגודל לאצבע המורה ביד תוך כדי כילוב. ביום שישי אפילו רובין מרגישה ייצוגית עם כל המבקרים (חלקם עם כלביהם) מחוץ לעיר שבאים לשכונה למשב נוסטלגיה והתחככות עם העתיד בשכונת ה"צעירים". בזמן שרובין חרבנה הצצתי מבעד לחלון הראווה לסניף החדש של "דרור כלי עבודה" שנפתח מעבר לפינה של החנות הראשית. אשה לידי שעברה עם בן זוגה אמרה "להנמיך ציפיות" והסכמתי בלי קשר לכלום. אימפריית הכלים הותיקה מתחה את איבריה לצד השני של ונכנסה לענף האופניים הממונעות. התעודדתי. באופניים ממונעות יש עוד סיכוי שאשתמש. בכלי עבודה לא. אט אט הפכו כלי העבודה המרהיבים בחלון סמל לאין אונים. אין "אולי" ו"בכל אופן" "יש מצב". במקסימום, אעזור לחבר אותם לחשמל עבור תמתמ. רובין סיימה. אספתי והמשכתי. כשהגעתי הביתה, ראיתי שר' שיתפה משהו שקשור להורדת ציפיות והשלמה עם מה שאי אפשר לשנות. בשלב הזה כאב הראש עבר. המראתי על הסתברות הסינכרוניזציה שקיימת בין אנשים והלכתי להסתפר בלי לקבוע תור .

בשבת, התחלתי לקרוא מספר עמודים מה"אוטוביוגרפיה של ריצה"/יוסי מלמן וישר בא לי לרוץ. החניתי באצטדיון ר"ג ומשם רצנו, רובין ואני מזרחה לכיוון ראש העין בין הפרדסים רחבי הידיים. כמו בילדותי בא"י העלאק טובה וישנה, זללתי אשכוליות וקלמנטינות ללא הגבלה והתמלאנו בבוץ. משום מה נדבקו לי שמות פרקי הספר (פריחת השקד, שדונים באילת, קסם על פני המים, לרוץ אל הגעגוע, היהודים תמיד רצים וכיו"ב) והדבקתי אותם לטיפוסים שנתקלתי בדרך: אנשי ה-4*4, רוכבי האופניים והטרקטורונים, משפחות שיצאו לטייל בפרדסים וכמובן חברי כת האצנים.

#מקרררץ

תזיזו ת'תחת-רוצו להיבדק, מרוץ התחתונים ה-4 26 לדצמבר

עמותת "צו מניעה": אפשר למנוע סרטן המעי הגס! http://www.zav-menia.org/

כרזות: ערן רובינפלד

מוסיקה: אני קלישאה

http://www.imacliche.com/

קישורים לספרי הריצה:

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/ הרוקי מורקמי

קישור לספרי הסדרה:

מוסיקה: אני קלישאה edit-service-12 by lee douglas

הסדרות אסופות בממשקים:

בלוגר: http://fridgerunner.blogspot.co.il/

טמבלר: https://www.tumblr.com/blog/fridgerunner

פינטראסט: http://www.pinterest.com/bvardhan/fridge-run-posters-by-eran-rubinfeld/

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

י"ב 20-80% יכולת

הבנתי שמה שעצר אותי בלהמשיך לקרוא את מורקמי היתה דרמה מיותרת שהמחזתי בראשי לאחר שהפחתתי אימון וירדתי ל- 4 פעמים בשבוע. הפחד שהפחתת 20% תגרור הפחתה נוספת, 25% והנה אמצא עצמי ב- 50% מתוכנית אימונים שעוד לא הספקתי לגבשה. התנגשות בין רצונות, מיותרת אך מציאותית, פתחה תיבת פנדורה של סכסוכים עצמיים; שהרי, אין לי בעיה להתחיל דברים, לקבוע תוכניות, להתלהב עד השמיים אבל מייד ששעמום/שגרה מתווסף לאי-רצון-לזוז, צפה תבנית הנרפות. מתוך היפוך כוונות אחזתי באפשרות שאולי אני לא אצן אבל יש לי בלוז. העדפתי להשליך יומרתי על מורקמי ותוגת הרץ (רנר'ס בלו) שאחזה בו לאחר מרוץ מוצלח במיוחד. לאחר כחודש מוצלח במיוחד מבחינתי גם לי יש תוגה משלי והראיה - הפסקת הקריאה. הבלי טירון ריצה שמנסה לתרץ חוסר רצון לדבוק בפעולה סדורה ו/או רגשי אשם לגבי אי היכולת לדבוק בפעולה סדורה. בראייה יותר עמוקה, מה ששבר אותי במורקמי לא היתה הבטחת התוגה אלא חוסר היכולת להתמודד עם ביטויים כמו "80% מהיכולת שלי". נדרש לשם כך סגנון אימונים שנפשית אני לא ערוך אליו. בצורת ריצה מכומתת כשלו יש תוכן למשפט שכזה. עד כה, אין לי מושג מהי יכולתי או אף רצוני מהריצה.

בנוסף, הפסקתי את הצפייה ב"יסמין הכחולה"/וודי אלן לאחר שליש הסרט. לא יכולתי להכיל את איבוד שפיותה של יסמין. מספר עמודים בד.פ. וואלאס "מחווה נצחית" שבו הוא מנתח את ההבדלים בין מלנכוליה ודפרסיה, לא חילצו אותי מהשהיית סיפור האישה שאיבדה שפיותה כשחרב עולמה, אבל הוציאו את עגלת קריאת "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" מהבוץ. לשמחתי. כל צורת ההתייחסות של מורקמי לחיים ולכתיבה היא יותר בריאה למותג הבריאות. התייחסות זנית לריצה ולחיים, משיכת מכחול מהירה, רזה בפרטים רגשיים היא מרשם ראוי להארכת והשבחת חיי המדף של מותגי המשגשג. היה נחמד להיווכח בטעותי שחשבתי שאת קיבעוני לקריאת וואלאס עלי לתחזק בהשראה מורקמית. מתברר שהפוך: נפש מותג הבריאות, מקור הכוח לגוף זקוקה למקור זרם רחב וסואן שיצטמצם להבעת פני אצן זני מחייכת, אחד שהפנים לתנועת גופו את החיים כבעיה שלא קשורה לשכלו.

שישי בצהריים. המתנתי מאחת וחצי להופעה של אליל המוסיקה שלי רייסקינדר. הכי קרוב לחווית גרופי שמערכת השהיית חוסר התמימות שלי מסוגלת. היה מצוין. ההמתנה לכוכב במובן של "למה ברוק'נרול תמיד מחכים", הרבה יותר כייפית מאשר לחכות לגורו או לרס"ר שלך. יש בירות, נשברים בקבוקים. בסופו של דבר בין 50 ל-100 איש, בגילאי 15-60 שרדו את הגיבוש וזכינו להופעת קוץ בתחת בשפת תכנות מוסיקה. הכנה למחר. כל הזמן זרקו שם פצצים קטנים, שזה התגובה הזכרית להדלקת נרות, כולנו יחד סטייל.

שבת. רצתי והתחלתי לעשות את החוקן לפני כריתת הפוליפ שצפויה לי מחר. כיוון שלא נשמעתי לעצמי ולא התחלתי את ההכנות בתחילת השבוע (ברמה של דיאטת מיצים) נגזר עלי לשתות את החומר המשלשל האיום בטעם לימון איזה זיפ שותים היום. האלטרנטיבה השלישית, כדור, מעבירה את זירת הכובד מהטעם לכיווצים. היתרון בזיפ שהוא גומר את החשק לאכול. אין בעיה לצום.

תזיזו ת'תחת-רוצו להיבדק, מרוץ התחתונים ה-4 26 לדצמבר

עמותת "צו מניעה": אפשר למנוע סרטן המעי הגס! http://www.zav-menia.org/

כרזות: ערן רובינפלד

http://www.imacliche.com/

קישורים לספרי הריצה:

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/הרוקי מורקמי

קישור לספרי הסדרה:

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה/ הרוקימורקמי

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

י"א - חוצן

האח לטמבל. כמופתע מקצועי, נתפסתי לא מוכן למהלך פוליטי/צבאי/חברתי הדרמאטי של הקדמת הבחירות. פגישה לילית משותפת של רה"מ עם שר אוצר ופוווף יצא אוויר משרץ הממשלה. הבטתי בעופר שלח היום בטלוויזיה, קיוויתי בשבילו ובשבילי שהוא ממשיך לרוץ. עצמתי עיני, שמעתי קולו [בימי שלח כפרשן כדורסל ומה לא העלה רנג' את החשד שהוא חוצן או הכלאה של R2D2 ו3CPO- ] וראיתי איך מינה צמח נכנסת לכתיבה שמונעת מריצה שנוגסת בטאי צ'י שאחרי שיעורי המוסיקה. התחלתי היום סיבוב שלישי אצל ראה הנרי, מורתי ברשת לפיצוח הקול. לאיטי אני מתחיל לשמוע. לא מזהה אותו בכלל. שלום קול. מי?

שמעון, איליה רובין ואני האחרונים שנשארים להתאמן במרכז הישראלי לטאי-צ'י. אנחנו שולי החושך, יש את שולי היום. שמעון ישן על הספה, איליה עושה מיליון פעם עננים ורוח, אני קופא בתנוחות מרביץ לעולם ורובין עוברת בינינו. מאז שהתחלתי לרוץ התרכך סגנוני כספוג. השרירים רוצים להרפות, לא רוצים לשמוע כיווץ [ברדיו גיל מטוס משמיע "בלו סטלה" של גרייטפול דד מהופעה היום לפני 41 שנים]. בין הריצה והטאי-צ'י מאבד את הכוח להיאבק על מה שלא זורם חלק. לעיתים המצב נוח בצורה מחשידה- לא יכול להיות ש..כזה. ב"עצות לשחיין" בשוונג אני קורא שנפלתי לטעות אופיינית של הגדלת סיבולת ומרחק אך לא הגדלת מהירות. אני לא שומר על קצב מהיר לאורך זמן. אחרי מספר דקות נשכחת ממני הסיבה לרוץ מהר וגופי חוזר לקצבו האיטי והמדוד. אני עוד לא יודע איך לפתור/לתקוף/לעקוף את הבעיה. אני ממתין. גם מורקמי ממתין. פתאום לא בא לי לקרוא אותו. נתקעתי באמצע. במרווח שנוצר שקעתי באיינשטיין/וולטר אייזקסון. גם איינשטיין בחקר התנועה. מנחם לחשוב שיש סיכוי שבסוף אצליח להבין את תורת היחסות (את חלק מהניסויים הבנתי:קרני אור נשלחות לרכבות נוסעות, למעליות עולות ויורדות וכיו"ב). עוד 22 יום 10 שעות 34 דקות ואפס שניות מתחיל המרוץ, יש בעיה בטופס ההרשמה למרוץ. בינתיים אני גולש ביומני כתיבה של אחרים. רובם מייעצים, מעטים כמוני רק על עצמי לספר ידעתי (אמרה של החוצן בהקדמה ל"נולדנו לרוץ"). הקונצנזוס ממשיל את הריצה לפירמידה צומחת שגובהה הוא פונקציה של רוחב הבסיס שלה ובסיס בונים בעצימות נמוכה. אני שואל עצמי עם יש קשר בין קריאתי החוזרת ב"ילדה עם שיער מוזר" בשביל הערך הויקיפדי שאני מתרגם לרתיעתי ממורקמי. ככול שאני כותב יותר פוחתת ההזדקקות לתוכן ומזדקק עונג הקריאה. תשוקתי לקרוא מאפילה על צורך בספר. לקרוא בעברית את "ילדה בשיער מוזר" זה כמו לקחת מנה מהרוקח החביב עליך ולקרוא שוב בשפת האם את הדבר שהכי עושה לי בעולם רצון לכבס הלבשה תחתונה של בגיר סיעודי עד שעתי האחרונה.

ביום ראשון ערכתי פגישת עבודה ראשונה על vardhanlezuz.org.il עם אמא ואבא. לאחריה לא היה לי את האפשרות להעריך אם הניסוי יצלח. האופטימיות והפסימיות שלי ביכולתנו לעבוד ביחד על משהו שהוא מאתגר טכנולוגית מבטלות האחת את האחרת. הרעיון כל כך טוב שזה כבר בעיה בפני עצמו. ככה אני מרגיש תמיד בהמון דברים שלא מתממשים. למחרת, כשהם עצמאית הסתערו על פייסוש, ידעתי שיש לי להיט ביד. קפה דה-מרקר, הכונו להסתערות..

ארץ: טורקיה, טורקמניסטן; עיר: טירת הכרמל, טנג'יר ; חי: טווס ; צומח: טבק ; מקצוע: טוחן ; שמות: טל וטליה ; מאכל: טופו ; מכונית: מודל טי פורד[טנדר/טרנטה] ; כלי נגינה: טובה ; צבע: טורקיז (טמבור)

תזיזו ת'תחת-רוצו להיבדק, מרוץ התחתונים ה-4 26 לדצמבר

עמותת "צו מניעה": אפשר למנוע סרטן המעי הגס! http://www.zav-menia.org/

כרזות: ערן רובינפלד

מוסיקה: אני קלישאה

http://www.imacliche.com/

קישורים לספרי הריצה:

קישורים לספרי הסדרה: